השער נסגר במהרה, מים מתנקזים מצדדיו לתוך נהר של קלישאות שמגנות בחירוף נפש על התקווה שבפנים.
עליזות, אופטימיות ונאיביות פורצים מכל זוג אחוריים של התושבים השלמים והמושלמים.
האדונים הנכבדים, הגברות המגונדרות והפילוסופים הגאונים, אין להם מושג קלוש עד כמה מגוחכת שגרת יומם, עד כמה מגוחכים חייהם.
ואף על פי כן, הייתי רוצה בכל מאודי לרוץ ולקפוץ ולנצח במירוץ אל העיר ה(רבים יטענו מיותרת)זו. לקבל על עצמי את קלות הדעת המביישת ולצחוק על החיים מעבר לחומה.
אך, לצערי, השערים כבר נסגרו.
No comments:
Post a Comment